<h1>ראבי"ה סימן רל"ז</h1>
<h2>דף קז:</h2>
ואם הושיט ידו למעי בהמה ודילדל עובר שבמעיה או שתלש כשותא מהיזמי והיגי או פיטרא מאונא דחצבא חייב משום עוקר דבר מגידולו. וכשותא מוכח בפרק בכל מערבין [כ"ח ע"ב] דמארעא קרבי. ונראה לי [ד]אגב גררא מייתי לה הכא, וכל עיקר דמייתי (של) בר המדורי [הוא] מאביי, ונראה לי דואמר אביי גרסינן וכו', שאינו דומה [עוקר] דבר הגדל מן הקרקע לדילדל עובר, אך להך דאביי [דומה] שפיר. והשולה דג, הניצוד כבר, מן הים כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו אי נמי דלא יבש ממש אלא דעביד דידיה חייב, שהרי הרגו.
